HSU- HOOPS SPASTIC UNIVERSITY

אתגר – נבחרת המגיבים של הופס! /

אשך טמיר  המקורי

לפתע פתאום נחה עלי ההשראה.

זה אפילו לא היה בשירותים. סתם ישבתי לי בשלווה ושוטטתי כהרגלי בהופס (האתר האהוב עלי).

בין עוד כתבה מצוינת לתגובות מחכימות, לעוד התנצחות והעלבה אינפנטילית, חשבתי לי – למה לא לעשות אתגר של נבחרת המגיבים של הופס?

מייד צצו רעיונות בראשי והתחלתי לשרבט הרכב וליצור נבחרת מועמדים לחמישייה שלי ולספסל, לפי עמדות ולפי תכונות המגיבים.

סימולציות של משחקים באווירת פלייאוף החלו לפרוח בדמיוני, הרכבים שונים אשר משחקים ראש-בראש ומץ'-אפים לוהטים. התחלתי לדמוע. לקח לי כמה דקות להבין שאני יושב על האשך האחד שלי.

שיניתי תנוחה וניגשתי לעבודה: לפניכם נבחרת המגיבים שלי של הופס!

מצטער מראש למי שלא נבחר, היו מועמדים רבים ומספר המקומות מוגבל! זה היה קשה משחשבתי.

כולם מוזמנים להציע את נבחרתם. סוג של אתגר.

החוקים הם שאין חוקים.

אה, ואסור לבחור את עצמך.

טענות, מאנות, העלבויות, למה לא נבחרתי, למה אני לא פותח, אני בכלל שוטינג-גארד ולא סמול, הטלות רפש ודופי בבחירותיי – למטה.

מוזמנים גם להעליב אותי על רקע אישי.

זה גורם לי להרגיש שאני חי.

ולבחירות:

חמישייה פותחת:

רכז – אפלטון. האיש שמחבר את הקבוצה. כריס פול שלנו. רכז חכם, שיודע לעשות הכל – למסור, לקלוע, להכניס מרפק כשצריך. שחקן נטול אגו שטובת הקבוצה לנגד עיניו, כמו שצריך מרכז. מוחו מלא מלח מהאוקיאנוס, וזה מה שעושו ממנו כה מלוח וחד במשחקו!

שוטינג-גארד – שעייה. הצלף שלנו. כל זריקה בול. קלעי איכותי אך גם אחראי שלא יכפה את עצמו על המשחק. נכנס מתחת לעור היריבים. סוג של רג'י מילר. ככל שהמשחק יותר מאוחר כך קליעתו משתבחת, כשהאחוזים הכי גדולים ב-4 לפנות בוקר!

סמול-פורוורד – דובי. אול-אראונד מצוין וכשרוני. יודע לעשות הכל – לשים את הכדור על הרצפה, לצלוף מבחוץ, לקחת ריבאונד, למסור ולתת קשיחות בהגנה. יש לו משחק מצחיק ומלא הומור שרק עכברי כדורסל רציניים מבינים: כל מסירה עקומה – מגיעה למקומה!

פאואר-פורוורד – MBK. פאואר קשוח בסגנון של פעם. משחק פשוט ולא עושה שטויות, שחקן חכם אשר משתלב היטב בזרימת המשחק, סוגר את הצבע בהגנה, חיית ריבאונד ומספק מובים מפתיעים מתחת לסל. משחק אותה רציני לארי בירד של פעם, אבל מכניס אותה בשקט תחת החגורה ומחסל אותך בסגנון תרבותי עלאק.

סנטר – מומי. החציל השאקיל. מספק נוכחות אדירה ומרתיעה מתחת לסל, אף אחד לא חושב בכלל לנסות ליי-אפ. האחרון שניסה חטף את החציל לפנים וסיים את המשחק על אלונקה עם זעזוע מוח. רואה רק נקבות במקום חישוקי הסל ולכן מכניס אותם ללא החמצה. העוגן שלנו בהגנה וגם בהתקפה. זרוק את הכדור למעלה ויהיה בסדר. מומי יעלה לדאנק מהדהד כששניים נתלים לו על החציל.

ספסל:

פוינט-גארד – דדי. רכז גאון אך גם קצת לא מובן, סגנון רונדו. כשרונו לא מוטל בספק, אך לעיתים יכול להיכנס לחיכוכים עם חברי הקבוצה ועם המאמן. רואה את כל המגרש, חושב קדימה, ושומר על הקשיחות המנטלית של החמישייה השנייה. מדבר אל חבריו לקבוצה כאילו כל ההודעות מגיעות ישר מהמזכירה של אלוהים בשמיים. כל מילה – סופית! אין מקום לויכוח. לעתים מתנצח אפילו עם המאמן ועושה מה שבא לו, למרות צרחות המאמן הנכנסות לו באוזן אחת ויוצאות בשנייה!

שוטינג-גארד – K-700. השחקן השישי שלנו. מאנו ג'ינובילי. שחקן משנה משחקים, נטול מצפון וחסר פחד. נע על הגבול הדק בין גאונות לאינפנטיליות. שחקן מהסוג של "מה אתה עושה?! גאון! גאון!!". שחקן שלא נולד תרגיל שהוא לא דיבר עליו כבר לפני 7 שנים אבל אז אף אחד לא הבין אותו. היום כולם מודים בצדקתו. היה מוצלח יותר בימים ששיחק במכללה, אבל טוב מספיק גם בליגה המקצועית של הופס.

סמול פורוורד – עזית הכלבה התחמנית / עוזי חבושה / שי/ אלעד רבין. גיא פניני שלנו. השחקן שייתן את המרפקים והטריקים המלוכלכים ויוציא את היריבים מכליהם. יכנס לעימות עם כוכב הקבוצה היריבה ויגרום לו לעוף מהמשחק. שחקן שאתה רוצה בקבוצה שלך – מהסיבה הפשוטה שאתה לא רוצה לשחק נגדו! המאמן זרק אותו מהקבוצה כמו כלב בגלל התנהגותו המלוכלכת ובגלל שניכנס למאמן תחת העור וגרם לו אולקוס עם לחץ דם, אבל הוא תמיד מצליח למצוא דרכו חזרה.

פאואר-פורוורד – יאיר זעפרני. אנטי-תיזה לפאואר הפותח, שמספק אפשרויות אחרות מהספסל. פחות קשוח, אך עם יד רכה מבחוץ, פותח הגנות. מעלה את ה-IQ של הקבוצה חזרה לרמה הנורמאלית כשמשחק בהרכב עם עזית. התחיל בצורה די ענווה ולא השליט את עצמו בכוח, אך לאחרונה כמה ממשחקיו הפכו לפנינים, ואני מאמין שהמאמן יהיה חייב לעלותו לחמישייה בקרוב.

סנטר – דקסטר. סנטר סולידי שנותן דקות מנוחה משמעותיות למומי, כוכב הקבוצה, מבלי שרמת הקבוצה תיפול. לא מנסה לעשות את מה שלא יודע. ויכול לסיים פתאום משחק עם 20 נק' עם 15 ריבאונד בלי ששמת לב. שמו האמיתי שעשוע, אך כשהוא הורס יריבים תחת הסל אין כל שעשוע במשחקו.

בעל קבוצה:  – יניב. מחכה. עומד מהצד. לא מתערב בתחילה רק שומע, קולט, עושה חושבים, ואז מחליט החלטות קשות לכאן או לכאן.

סקאוט: ינון יבור – לא מתעניין בעיניני יום-יום . רק מחכה מרחוק, מחליט מה צריך, איפה יש חולשות, נקודות חוזק. מסתכל על כל החבילה. שייך ולא שייך לקבוצה, אך נשאר נאמן בגדול.

נער הכדורים והמגבות– רועי ויינברג. רק בן 14.5 אך דואג שכולם יהיו מאושרים, שהכל יעבוד חלק. יודע כדורסל כמו הטוב שבינינו, וקיבל סמכויות מהמאמן הראשי להחליט החלטות לשיפור התנאים והעבודה השוטפת.

מאמן – מנחם לס.

שילוב של בובי נייט, הפלח והזן מאסטר – כולם באיש אחד.

האיש שירביץ בנו תורה, ואם עדיין נסרב להפנים את תורתו ונתגלה כ"בינוני-הבנה" או, חלילה, "רפי שכל" – ירביץ לנו מכות.

מנחם לס יאמן את הקבוצה בשיטת "המקל והגזר".

מי שלא יבצע את המוטל עליו יקבל מקל לראש;  מי שיעשה עבודתו היטב, לשביעות רצונו של המאמן, יקבל גזר בתחת.

זה לא יהיה קל. שחקנים יישברו וייצאו בוכים מהאימון. או מהמכות, או מהגזר, או מהצלפות לשונו של המאמן.

למי שזה לא מתאים יכול ללכת לקבוצה אחרת, כמו דהבאזר או וואללה. הוא לא שם זין, העיקר לנצח.

אבל מי שלא יישבר יתקשח. ובסופו של דבר תהיה כאן קבוצה בצלמו של המאמן, שתשלב את השואו-טיים של הלייקרס עם הקשיחות המנטלית של הבד-בויס! (רק, בבקשה אלוהים, אל תעשה מהקבוצה דבר מכוער ומגעיל כמו קבוצתו לשעבר – מיאמי היט!).